כמיהה לסוכר- התמכרות, רעב או דחף? ומה הדרך הכי יעילה להתמודד עם הכמיהה הזאת

יש ימים ששום שליטה עצמית, כוח רצון, נחישות, התמדה לא יעזרו ופשוט בא לנו מתוק!
טעים, מושחת, סוכר נקי נטו!
מכירים את זה?
כאשר אנחנו באים לבחור אוכל ישנם מספר גורמים המשפעים עלינו כגון: ריח, צבע, מראה, מרקם, טמפרטורה וטעם.
הטעם המתוק- מבחינת אבולוציה, מודיע כי המזון בשל ומוכן לאכילה, ומספק סוכר ואנרגיה זמינה. הבעיה איתו שהוא משפיע עלינו לקחת עוד ועוד ממנו.
ולכן אנשים שאוהבים מתוק ואוכלים ממנו, מבחינה פיזיולוגית ימשיכו וירצו עוד ועוד ממנו. מכאן השתרש בעולם הדיאטה המושג גמילה מסוכרים. בשל הצורך של אנשים בעוד ועוד במתוק ממש כמו מכורים…
כאשר הדחף למתוק משתלט עלינו שווה לעצור ולבדוק מתי אכלנו בפעם האחרונה?
פעמים רבות הכמיהה למתוק היא בעצם איתות של הגוף שלנו לאוכל. למזון ולא בהכרח לסוכר, זוהי בעצם צעקה של הגוף לאנרגיה. התאים רעבים לאנרגיה זמינה. שאותה אנחנו מפרשים כצורך במתוק. וכך מיד רצים לאכול מאכלים מתוקים שמתפרקים בגוף בצורה מהירה ומעלים את הסוכר בצורה חדה. לאחר התפרקות הסוכר אנחנו שוב חשים צורך עז במתוק ובעצם נכנסים למעגל של רצון בלתי נגמר לעוד ועוד מתוק. ממש כמו מכור שרוצה עוד ועוד ולא מצליח להרגיש סיפוק.
אז מה לעשות אתם שואלים?
בדיוק ברגע שמתעורר הצורך למתוק, ממש רגע לפני הבחירה של מה לאכול כדאי לעצור ולשאול שתי שאלות: האחת: האם שתיתי מים היום? כן…כן… מים וגם אם התשובה היא כן מומלץ לשתות עוד כוס או שתיים של מים. השנייה: מתי אכלתי ארוחה אחרונה והאם אני רעב?
אחרי שעצרנו רגע וענינו על השאלות, יצרנו סוג של השהייה שמאפשרת בחירה. זה בדיוק הזמן לעצור ולבחור מזון שייתן אנרגיה וסוכר לתאים מצד אחד ומצד שני לא יעלה את הסוכר בצורה מהירה.
כך למשל נעדיף כריך מקמח מלא עם מנת חלבון או שומן כגון: גבינה, אבוקדו, טחינה. או יוגורט ביו 3% עם פרי. הבחירות הללו נותנות מענה לסוכר ולאנרגיה שהגוף צריך בצורה מתונה.
אגב- הדבר עובד גם על ילדים יש לי ילד מכור למתוק (זוכרים…) והרבה פעמים אני מציעה לו קערת ירקות לנשנש במקום שוקולד. בקערת הירקות אני משלבת ירקות מתוקים כמו פלפל וגזר והם מעניקים לו מענה מיידי לצורך במתוק.